במעלה הסולם לאהבה 

לפי חכמת הקבלה, אהבה בעולם שלנו היא אהבה לתענוג. כלומר אני אוהב את מה שאני נהנה ממנו. במובן הזה אין הבדל בין אהבה לבן או בת הזוג שלי,
אהבה למכונית או אהבה לאכילת ספגטי – אני אוהב את כל אלה כי הם מספקים וממלאים אותי…

אך האם ישנה אהבה אחרת? אהבה שלא תלויה בתענוג שאני מקבל? אהבה שאינה תלויה בדבר? מקובלים אומרים שכן, הם מספרים שאהבה נצחית היא המדרגה הגבוהה ביותר במעלה הסולם הרוחני.

"כללות כל הרע אינו רק אהבה עצמית הנקרא אגואיזם, להיותו הפכי הצורה מהבורא שאין לו רצון לקבל לעצמו ולא כלום אלא רק להשפיע". (בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה" )

אהבה ברוחניות מכונה גם "השפעה" או "השפעה לזולת" - השפעת טוב למשהו שקיים מחוץ לי. תכונת הבורא, הכוח העליון, היא תכונת ההשפעה, האהבה ולעומתה, תכונת הנברא היא קבלה לעצמו או במילים אחרות, האגו.

כאשר אנו מצויים תחת שליטת הטבע האגואיסטי שלנו, אנו נמצאים בתכונה הפוכה לאהבה, בשנאה לכל מה שסובב אותנו. הרצון שלנו מחייב אותנו לנצל את האחר כדי למלא את עצמנו. לכן אהבה שמורגשת בתוך האגו היא אהבה לתענוג שממלא אותנו, או למי שמספק לנו תענוג. זאת לא אהבה אמיתית, זאת אהבה התלויה בדבר – בתענוג שאנחנו מקבלים, ולכן זאת אהבה שקרית.

 "לאהוב אפשר רק באותה המידה שבה אתה מפנה מקום בתוכך מאהבה עצמית". (הרב מיכאל לייטמן, אלף שאלה על קבלה)

לא פשוט לאהוב. "ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה", כלומר אהבה היא החוק שכולל ומקיף את כל מציאות החיים שלנו. אדם שרוכש את תכונת האהבה, משתווה לבורא וזוכה למעמד נצחי, שלם ואינסופי.

אהבה אמיתית ניתן לרכוש רק על-ידי לימוד ויישום חכמת הקבלה. אנשים שכבר הבינו שהם נמצאים תחת שליטת האגו ועקב כך גם בשנאה לסביבה, לעצמם ולבורא, ורוצים לצאת מהמצב הזה ולהרגיש אהבה נצחית, הם האנשים שמגיעים ללימוד חכמת הקבלה - שיטה המאפשרת לאדם לתקן את הטבע שלו ולזכות להרגיש ולחיות אהבה אמיתית.